כמה הרהורים על הפוליטי והממשות

א. נפתח בהנחת היסוד שממנה אני יוצא אל המסע הזה, הדבר היקר ביותר עבורי הוא הנפש שלי, אני מאמין ולפעמים גם מרגיש שהיא ניצוץ אלוה ממעל שנמצא בתוכי. קשה להעמיד דברים זה כנגד זה ומי יודע משקל הרוח ובכל זאת הנחת היסוד של דברי היא שהנפש במובן שלה הקשור באלוהים, יקרה יותר מארצי, ממולדתי, מבית אבי ואף מילדי. זוהי דרך אברהם. שלוות הנפש, תקוותה, שמחתה ופעולתה החיונית בעולם היא המדד הראשון לכל המדדים. רק כשייטב לה ייטב למעגלים המתרחבים והולכים.
לכן בבואי לתקן את העולם, המדינה, העם, השבט, או המשפחה. עיקר מאמצי מופנים לתיקון פנימי ונקודת המוצא של תיקון זה היא חיים של שמחה ויצירה.

ב. פרושות לפנינו אפשרויות שונות להיפגש עם "המציאות" החיצונית לנו. יש לשים לב כי הצורה שבה אנחנו נפגשים עם העולם החיצוני חשובה מהתוכן שאנחנו מקבלים ממנו ולכל צורה יש השפעה אחרת על הנפש, אינה דומה ההשפעה של הרדיו להשפעה של מהדורת החדשות, שניהם שונים מהפייסבוק וכמובן מהטוויטר. כל אלו שונים משיחה בין בני אדם ממשיים בעולם.

כאשר הווליום של השיח הפוליטי מתגבר אני צריך לבחון כיצד כל ערוץ משפיע עלי ולזכור כי הצורה של האתר בו אני צורך את הידיעות על העולם החיצוני משמעותית יותר מהתוכן שלו. כך למשל המנגנון הבסיסי לפיו פועל פורטל החדשות באינטרנט הוא יצירת חרדה ושיכוך שלה באמצעות פרסומות. אפשר לראות כיצד ההגיון הצורני משתלט על התוכן באופנים המגוחכים בהם מספרים לנו על מזג האוויר הקטסטרופה תמיד בדרך. הטוויטר מעודד רשעות, הפייסבוק הוא מדיום טוב להדהד את הדעות שנח לי לשמוע תוך כדי יצירת התמכרות לתחושת שייכות מדומה. ויש עוד ערוץ תקשורת, ישן נושן שמעודד ידידות והסכמות, מנגנון שמרכך ומחבר גם בין הרחוקים. זוהי השיחה מלב אל לב בין חברים ואפילו בין רחוקים המוכנים לשבת ולדבר באמת על מה שטוב על מה שרע ועל מה שביניהם.

ג. עיקר העבודה בזמנים שבהם השיח הפוליטי מגביר את עצמתו היא העבודה הפנימית המכוונת אותי לעמוד מתוך שמחה ותקווה מול שטף הידיעות, הספינים, התעלולים ושאר ההתרחשויות הפוליטיות.

ד. הבחירה לספר סיפור חיובי על העולם אינה קלה, היא בוודאי לא קלה לי אישית שהצד הביקורתי הסרקסטי והציני מפותח אצלי מאוד. אבל היא הבחירה היחידה. הבחירה לספר סיפור חיובי על העולם אינה מתעלמת מהרוע ואינה טומנת את הראש בחול מול השלילה אלא היא מציבה אותו בתוך הקשר ונענית לאתגר שהוא מביא עמו. יש להדגיש, הבחירה לספר סיפור חיובי על העולם היא בחירתו של אברהם והיא בחירתו של משה. פילון האלכסנדרוני בעמדו בראש משלחת יהודי אלכסנדריה מול העריץ הרומאי המטורף והקפריזי גאיוס קליגולה, מהרהר אם בכלל טוב עשה שיצא לדרך לדרוש את שלומם וטובתם של יהודי עירו לאחר הפוגרום שנעשה בהם. ואז הוא אומר את המילים שמאז שקראתי אותם נחקקו על ליבי: "הן האצילים באמת מלאי תקווה הם וחוקי התורה מעוררים תקוות טובות במי שזכה לטעום מהם לא רק בקצות השפתיים." (פילון האלכסנדרוני, כתבים א' המשלחת לגאיוס, עמ' 107)

ה. לא כל אדם הוא אציל נפש ומסוגל דוגמת פילון להתמודד עם שטף של איומים ותרחישים אמיתיים או מדומים, לא כל אדם מסוגל להתייצב מול כל הרעות שעלולות לקרות. לכן השאלה החשובה היא לא מה קורה בעולם אלא מה קורה בעולמי, מה החוסן של הנפש שלי, מה גודלה, ומול מה אני במצבי היום בשעה זו מסוגל להתייצב. זו השאלה ואין בלתה! ההיצף של הרעיונות הדעות האיומים ההפחדות הידיעות האיומות מטרתו אחת. למחוק את האישי. לרתום את קולי ועמו גופי ונשמתי למערך או שמא לליכוד זר לי. לכן כל אדם לפי מידתו, יש מי שמסוגל לעמוד בתבונה ובנחת מול תהפוכות חייו האישיות ותו לא זו דרכו וזה שיחו. יש מי שנפשו רחבה והוא מסוגל להתייצב מול אתגרי המשפחה והסביבה הקרובה בנחת ובמאור פנים ויש מי שמסוגל להאיר את הפוליטיקה הישראלית והעולמית.

ו. כאשר אנו מתייצבים מול המציאות הפוליטית מול הכעס והצעקות מול ההפחדות והאיומים הנוראיים מול מעשי המרמה והנכלולים מזה ומעשי המרמה והנכלולים מזה ומבקשים להאיר את הפוליטי, איננו ח"ו מתעלמים מהחושך ומקוטב השלילה אלא דווקא בהתייצבות שלנו מול אורות וצללים וביכולת שלנו לספר סיפור שיש בו תקווה, ומספרים אותו כהתייצבות אישית שלנו מול המציאות אנחנו מתקנים את הבוקה המבוכה והמבולקה איש לפי מידתו איש לפי כוחו והסיפור כדרכו של האור יוסיף וילך.